אגם הברבורים על הקרח. משכן לאמנויות, 17 לספטמבר.

צילום באדיבות יח'צ

 

אורה ברפמן

 

swans on ice 222 לפני שנים מופעי החלקה על הקרח היו חלק מסוגה של פרפורמנס בידורי, מסונף לקרקס, שהעניק לצופים חוויה שכללה הבטחה להעלאת רמת האדרנלין, כזרז עונג. כמוה, כמופעי אקרובטיקה של לוליינים בקרקס או רוכבי האופנועים בזירת  'קיר המוות'. עם ההתמקצעות באה הערכה לספורט הזה וכך גם חשב הוועד האולימפי כשכלל אותם כמקצה לגיטימי בתחרויות. ספורט, לא אמנות במה.  

את הפופולאריות של המחליקים המצטיינים רתמו גם כמה מפיקים בתחום הבידור והם שיסדו לפני כעשור את להקת בלט על הקרח בעלת השם היומרני מעט, המרמז על ותק ( מימי הצאר?) ומעמד רשמי, כביכול: ' The Imperial Ice Stars ' שמתייחדת בכך שהיא משיגה לגיטימציה ויוקרה כשהיא מופיעה באולמות קונצרטים בהם מתקיימים מיטב אירועי אמנויות הבמה. ראה אלברט הול ומדוע לא, במת המשכן בתל אביב.

כל המשתתפים הם מחליקים מקצוענים, מיעוטם השתתפו בתחרויות החלקה בינלאומיות, רובם בתחרויות אזוריות או במסגרות פחות מאתגרות.  לא מצאתי שם של משתתף שזכה במדלית זהב בתחרויות בינלאומיות או אולימפיות, בניגוד למרומז בתכניה. כולם ילידי רוסיה או שכנותיה, מדינות שבהן ספורט החלקה על הקרח מאד מפותח ומופעי החלקה הם חלק מהתרבות המקומית.

לתומי סברתי שבין הצופים יהיו לא מעט ילדים, אך התבדתי.

אין כמובן סיבה לנסות להשוות בין אגם הברבורים בביצוע להקת 'קירוב' (מרינסקי)  לבין מחליקי הקרח האימפריאליים, שכן אלה שתי דיסציפלינות שבאות ממקום אחר, גם אם שתיהן משתמשות במוסיקה של צ'ייקובסקי.

בתנועה הזורמת של החלקה על קרח יש קסם משלה, הגוף כמו צף ללא מאמץ על סכיני המחליקיים, צובר תנופה ומסוגל להסתחרר במהירות לא תתואר סביב צירו. מאידך, רקדן על קרח מוגבל באופנים רבים. בין המגבלות האינהרנטיות לסוגה, צריך לזכור שכמה מהביצועים המרשימים בתחרויות האולימפיות דורשות מרחב גדול בהרבה כדי ליצור תנופה ומהירות לביצוע כמה מאותם ביצועים ברמת קושי גבוהה, שתובעים מהמתחרים ללכת על קצה גבול היכולת האנושית ומרכיב זה הוא היותר אטרקטיבי בצפייה והוא זה שכמובן לא קיים במסגרת זו.  

ההפקה עצמה הייתה נאה, משתתפים מיומנים, תלבושות יפות ולא מעט אפקטים מיוחדים באו להוסיף עניין; גשם ירד בריקוד המטריות, אודט, הברבור הלבן –הטוב- עפה מעלה ונפנפה ידיה בחן פיטר פני . רק זווית הקרסול, שבויה בנעליי הסד המגושמות, מונעות ממנה להראות קלילה ושמיימית. רוטברט המרושע הותיר בשדה הקרב מעגל אש על הקרח, עץ ענק, חלק מהתפאורה, החל לרקד ספונטנית עד שהתייצב. חווינו עשרות סחרורים מרהיבים, הנפות בנות זוג מעלה ביד אחת תוך סיבוב ושאר תרגילים מרהיבים, אקרובטים, ככל שניתן באילוצי הבמה. כל האפקטים האלה מסווים רק במעט את דלות החומר היחסית של החלקה על קרח, מהסוג הנדון, דהיינו ברמה בידורית שבאה מראש לרצות את הקהל ולא לאתגר אותו.

ההפקה שמרה על עיקרי הסיפור הבסיסי של אגם הברבורים, אך לקחה חירות בפיתוחו. היא הוסיפה משלה מעמדים שמעשירים, לדעתה, את המרכיב הדרמטי; דו קרב, מלחמת הטובים ברעים או ההיפך, סצינה הזויה של מנאג' א- טרואה בין הנסיך, אודט- סמל הטוהר ואודיל יריבתה  שמאיימת לגזול את זיגפריד תוך פיתוי בוטה. לאחר שכמעט מרטו זו לזו את השיער באופן מטפורי, אודט ואודיל מבצעות דואט ידידותי שמסתיים בטריו שמציע אולי סיום שונה מהמקובל. אך לא. עד כאן. הנסיך ואודט הולכים יחד אל האושר בבגדי חתן כלה אל מול השקיעה. עוד סיום נדיר לאגם הברבורים המוכר.  

 

   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.