Emanuel Gat Dance- The Goldlandbergs. Tel Aviv Dance at Suzanne Dellal, May 23

Emanuel Gat Dance- The Goldlandbergs. Tel Aviv Dance at Suzanne Dellal, May 23

עמנואל גת דאנס: The Goldlandbergs במסגרת תל אביב דאנס ופסטיבל ישראל. סוזן דלל 23 במאי.

 

1369667386.JPGהציפייה לקראת הערב הראשון שבו עמנואל גת ולהקתו מופיעים בישראל מאז עבר להתגורר בצרפת, הרקיעה שחקים. שבע שנים גת לא הופיע בארץ.

בשנים הראשונות הוא ניסה לבסס להקה קומפקטית שהורכבה בעיקר ממספר רקדנים ישראלים שאתם עבד קודם לכן בישראל. מספר סיבות הובילו לפירוקה או התפרקותה של הלהקה. אחרי פסק זמן שבו בין השאר יצר עבור להקות אחרות, גת בנה להקה חדשה המורכבת מרקדנים בינלאומיים. בינתיים שמו מעמדו כיוצר מוערך, פתחו בפניו דלתות מהחשובות שיש.

בפסטיבל מונפלייה הוא מצא תמיכה רבה כבר בשלב מוקדם. זה התחיל בהזמנת העבודה 'בלט שקט' למונפלייה ב- 2008  . אחרי זה  ז'אן פול מונטנרי ( Jean Paul Montanari  )הזמין אצלו עבור הפסטיבל, עבודה קבוצתית עם שנים עשר רקדנים  שיועדה לעלות על הבמה הגדולה באולם המרכזי של העיר. אבל אצל גת השתנה מהלך. במקום עבודה קבוצתית, הוא הודיע למונטנרי שהוא מכין דווקא דואט בביצועו ביחד עם רועי אסף, שהלך אתו יחד כברת דרך ארוכה. הדואט נקרא  'וריאציות חורף' והתפתח מתוך דואט קצר יותר שגת יצר בארץ ונקרא 'מסע חורף', שעלה לבמה יחד עם גרסת הסלסה ל'פולחן האביב', גרסה שהפכה ללהיט ממגנט והביאה בעקבותיה שלל הזמנות לפסטיבלים בחו'ל.

'וריאציות חורף' אכן עלה בקיץ 2009 ועד היום אני מצטמררת כשאני נזכרת בחוויה. גת ורועי הצליחו למלא את הבמה הענקית של ה'קורום' ( Chorum )בעוצמות פנימיות כבושות ובמתח עז שהחזיק קהל עצום חסר נשימה. כמוני, חשבו רבים ש'וריאציות חורף' ( Winter Variations )היווה את שיאו של הפסטיבל באותה עונה.

גת חזר למונפלייה גם בשנה שעברה עם להקתו החדשה והעלה את  'פינות זוהרות' ( Brilliant Corners) באמפי הפתוח בקומפלקס יפהפה מימי הביניים שהיה מנזר. השנה הוא הוזמן לכהן כמנהל אמנותי שותף למונטנרי ויופיע במונפלייה בבכורה רשמית של גולדלאנדברגרס, שתתקיים לקראת סוף יוני  ב'קורום'. כן יעלה עבודה נוספת, ובנוסף יקיים חזרות פתוחות לקהל על עבודה חדשה אחרת ואף יציג תערוכת צילומים משלו.

אני מאריכה בדברי פתיחה כדי לתהות מדוע גת לא הוזמן להופיע בישראל כל השנים, עד עתה.  דבר דומה קרה גם עם חופש שכטר שהוזמן למשכן רק אחרי שהופיע על הבמות החשובות ברחבי אירופה. כנראה שיש לנו ארץ ספקנית, קטנת אמונה ובניתוח חובבני- חסרת בטחון במובן הפרובינציאלי של המושג.  

כגודל הציפיות, בסיום הערב שררה מבוכה שהורגשה היטב במבטי רבים. העבודה של גת, בניגוד ל'פולחן האביב' בצעדי סלסה, או הרגישות המובנית עתירת הקדרות והעצב של 'מסע חורף', גת מביא לבמה יצירה מורכבת בהרבה, הרבה פחות נגישה, נטולת כל פירור של חנופה, או נכון יותר- פשרה.

חומרי הבניין ליסודות היצירה נשענים מושגית על שני מקורות מוסיקליים שמחוברים ביניהם בחוטים דקיקים כמעט שקופים. העמוד התומך הקולי נשען על 'וריאציות גולדברג' של י.ס. באך בביצועו המופתי של גלן גולד מ- 81, זמן לא רב לפני מותו. הרובד השני שעולה על המוסיקה  ויורד תחתיה כגל אוסילטורי, לקוח מתכנית רדיו קנדית  The Quiet in the Land משנות השבעים, שיצר גלן גולד (  Glenn Gould) . התכנית עצמה היא מונטאג' מרתק בפני עצמו שמורכב ומרובד וכולל טכסטים של דרשות נוצרים של  מטיפים מהכנסיה המנוניטית, כנסיה בדלנית שיושבת במרכז קנדה –שחולקת מקורות עם כת ה'האמיש' שבארה'ב. המלל הגותי תאולוגי, שזור בפיסות מוסיקה כגון שירת גוספל שברוחה היא כרוכה בכנסיה אך בתכניה, היא תורמת, כאן ספציפית, ביקורת תרבותית-חברתית נוגסנית.

מסך השמע הזה היה יכול לשמש כרעש רקע כמו שראינו לא אחת ביצירות מחול. בין שהוא מוגש באופן שלא מאפשר לעקוב אחרי הטכסט ובין שהטכסט ברור וזורם. בשתי החלופות הללו, הצופה מסוגל לאזן בין המחול הנתפס בעין לבין הרקע המושמע.

בעבודתו זו של גת, לתחושתי, הצופה מרגיש מעורער מחוויה שמאתגרת תוך שהיא מפירה את האיזון בין מעברי מיקוד של אוזן-עין.

על הבמה קבוצה של שמונה רקדנים מצוינים, ששומרים על האינדיבידואליות של כל אחד מהם. רואים שיש הבדלים ברקע המקצועי שלהם, בגיל ובטמפרמנט וגת לא מנסה למצע אותם ולהכפיף אותם לאיזה מודל מהמוכן. באמצעות מבנה כוריאוגרפי מפורק שבו המוקד עובר מנקודה אחת לשנייה, הוא מבקש ליצור סוג של דיאלוג עצמאי בין התנועה להשתברויות של המונטאג' הצלילי.

 בדומה לגן גולד שנגינתו מבליחה על רקע המונטאז' של תכנית הרדיו שלו, שבה הוא משקיע את כל התכוננויותיו בכל תו ותו ולשם כך 'לוקח את הזמן', כך עמנואל ניגש אל הכוריאוגרפיה. מופנם, קשוב, מדויק ומרוכז במנותק מהציפיות ממנו. לא לוחץ על שום מנח גוף או אבר כדי להרשים על חשבון קשב פנימי.

כמו גולד,- באופן מעט שונה- גם הוא לוקח את הזמן. לא חושש משקט. מבין שקומפוזיציה על במה היא לא רק מה שזז, אלא גם המרווחים, ההכרה בקונטקסט הארכיטקטוני של תנועה בחלל מסביב.  יותר מפעם הוא מתיר לרקדנים לעמוד ולהקשיב ולהביט ללא תנועה, כאשר על הבמה רוקדים רק שניים או שלושה מחבריהם. ברור שאי אפשר להימנע מלחשוב על פיסות המחול כווריאציות ולמצוא מקבילה לווריאציות המוסיקליות של באך. אבל אין להסיק מכך שגת מחפש קירבה ברמה של אחד לאחד. להזכירכם, גת למד ניצוח לפני שפנה למחול כאדם בוגר. בווריאציות שלו ישנה צלילות שבאה ממקום של הבנה עמוקה וביטחון. כיותר הוא מכיר איפוק ותשומת לב לפרטים כמו בתפירה עילית. עיצוב הפן המושגי של המחול בנוי מהיכולת להשיג הלכדה של המרכיבים הרבים.

'הגולדלאנדברגרס' אינה עבודה קלה לעיכול, היא נגישה פחות מכל עבודה אחרת שראיתי אצל גת. היא בהחלט הרבה יותר שכלתנית מעבודותיו הראשונות שנסמכו לא במעט על אינסטינקטים וחושים פנימיים מחודדים שלו, ראה 'ערץ אל קודס' והיצירה האיפרוביזטורית למחצה שעשה במחצבה בכרמיאל ששמה פרח מזכרוני.

לוקח זמן לארגן את המחשבות על הריקוד הזה עם רדת המסך. זה מחול שמתפענח לאט וכנראה לא עד הסוף. בכל מקרה הוא מעורר תגובה שאולי לא מתיישרת עם הנחות מוקדמות. המחול הלך אתי כל אותו ערב וליווה אותי גם אחר כך. הוא הותיר משקע שהתגבש לכדי הכרה במשמעות הצורך בזמן למחשבה. העבודה מעניקה תגובה חושית ושכלתנית במהלך זוחל והשפעתו רק התעצמה. לטעמי זו דרך מרתקת להבין בערכו של מעשה האמנות האנינה של עמנואל גת .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *