Vertigo 20, Suzanne Dellal, January 31

להקת מחול ורטיגו- ורטיגו 20. סוזן דלל, ינואר 31

צילום:Gadi Dagon

 

אורה ברפמן

 

1364568998.jpgלהקת מחול ורטיגו חוגגת עשרים שנה להיווסדה במופע חדש שחומריו תפורים מכמה וכמה יצירות של הלהקה בעבר. לא מדובר מעשה טלאים, אלא בעיבוד מחודש שמאפשר צרופים שלא היו במקור. בזאת היא מצטרפת לזרם ישראלי שהולך ומשתכלל ובו יוצרים חוזרים לחפור בחומרים קמעונות קודמות, מלקטים משם מרכיבים, פראזות ומשפטים ומלכדים אותם לכדי ביטוי חדש, שונה, אחר ודומה להפליא. בראש העושים במלאכת המחזור המרתקת הזו הוא אוהד נהרין שהפך את זה לאמנות שלובשת פנים חדשות ומאפשרת עולם של אופציות אינסופיות. נהרין גם פיתח מעשי שימור חומר באופנים נוספים כמו גרסת הבנים, גרסת הבנות, גרסה משולבת, גרסה משוכפלת ועוד. גם רמי באר התנסה בסוגה ואולי טוב שלא נשאב יותר מדי פנימה.

 1364569069.jpgהכוריאוגרפית נועה ורטהיים, מצאה דרך משלה להתמודד עם האתגר הזה. הגזירות מדויקות וההדבקות מעובדות היטב והרגישויות האמנותיות המצוינות שלה מצאו הד ותמיכה יוצאת מהרגיל של המוסיקאי רן בגנו שאתו היא עובדת שנים, שחיזק והדגיש את הרעיונות הכוריאוגרפים שלה. אולי זה המקום לציין גם את התלבושות המופלאות של רקפת לוי ששמרה על קו מדויק גם בצבעוניות המאופקת והעשירה, בשקיפויות ובגזרות המיוחדות והמטופלות, וזאת מבלי לחרוג מהאזור "האפור" שמפריד בין בגדים לתלבושות באמצעות אנינותם. גם עיצוב התאורה של דני פישוף- מגנטה, כתמיד, עושה את העבודה היטב.

לרשימת הקרדיטים הזו שלרב מגיעה בסוף, אציין כבר עכשיו את הרקדנים ושותפים ליצירה: דורי אבן, שון אולס, חן אזריהן, איל ויזנר, אמי וילונסקי, דובידס לאטקאוסקס, דור ממליה, ניצן מרגליות, תומר נבות, מריה סלבק, מיכה עמוס, יעל ציבולסקי. עוזרת לכוריאוגרפיה, רינה ורטהיים-קורן, אחותה של נועה.

ורטיגו 20, היא קודם כל עבודה רבת יופי והיא במובנים רבים מסכמת את המסלול הארוך והלא פשוט שעברה ורטהיים עצמה כיוצרת והלהקה עצמה שקמה בעבודה משותפת של ורטהיים ושותפה לדרך עדי שעל שבשלב מוקדם יחסית פרש והתמקד בפן הניהולי של הלהקה.

העבודה מראה בבירור שבמהלך השנים התגבש סגנון תנועה בעל אפיונים ייחודיים משלו, גם בלקסיקון עצמו וגם באופן שבו הרקדנים זזים. זה הטיפול הכוריאוגרפי בדינמיקה, במידת האינטנסיביות , במקצבי הנשימה, בעולם הדימויים שכל אלה מייצרים ובעיקר בתחושה שהיצירה משלבת במודע לחלוטין את המתח שבין החושניות הפיסית המעודנת לשאיפות רוחניות בעלות נוכחות.

השילוב והאסתטיקה הגבוהה של הבמה והעבודה מסמנות אולי רף גבוה שממנו הלהקה תצטרך להתחיל בדרכה הלאה.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *